חייו ומותו של עמוס ברנס
תקציר
ליוויתי במצלמתי את סיפורו המדהים של גסיסתו ומותו של אדם שזכה ביום אחד בלבד מאושר בחייו. בשבוע בו עמוס ברנס, משכונת המצוקה בעכו, שהתפרסם בגלל מאבק עקשני להוכחת חפותו במשפט חוזר בו זוכה מרצח - קיבל פיצויי של 5 מליון ₪, לאחר 36 שנות מאבק, על שמונה וחצי שנים של מאסר שווא, סבל ועוני ממושכים - התבשר ברנס על סרטן סופני שהתגלה בגופו. ברגע זה סביב מיטת החולה מתחיל מאבק יצרי של סחטנים ובני משפחה על כספי הפיצויים, ועמוס ברנס שחשב שהינה הגיע סוף סוף אל אושרו המיוחל נאנק מסבל כפול של המחלה הנוראה והתפרקות משפחתו. סיפורו של איוב מודרני, שלא זכה.
במשך 12 שנה הפכתי לחלק מחייו, חלק ממשפחתו- שנשאבתי לתוכם כליל.
זהו היה אירוע אמיתי ומזעזע שצילמתי- וקרה לעמוס ברנס בצהריו של היום השמיני לאוקטובר שנת 2010 - יום שהיה אמור להיות אחד הימים המאושרים בחייו.
בהיות ברנס מאושפז בבית חולים כרמל בחיפה מחמת חולשה כללית, הגיעה לעמוס ברנס הבשורה המשמחת בחייו. לאחר שלושים ושש שנים של מאבק מר ודרמטי, שבמהלכו הוא התעוור ועבר ארבעה ניתוחי עיניים, משפחתו מדרדרת לעוני, מפונה ע"י הבנק מדירת חלומות בנהרייה שקנה על חשבון פיצויים שלא הגיעו כיוון שהמדינה מסרבת לתת לו – התבשר שהמדינה מעבירה לחשבון הבנק שלו -5 מיליון ₪ כספי הפיצויים. ואולם, ממש יום בצהרים גילו רופאיו- שברנס חלה בסרטן סופני בטחול ולא נותר לו זמן רב לחיות.
מאותו רגע החל מאבק חסר תוחלת לחיים ולמוות של החולה האומלל הזועק לשחרור מייסוריו. אלא שמנגד החל מאבק יצרי אנושי לא פחות: מאבק חסר פשרות ומכוער של אנשים הקרובים לחולה האומלל, גרושתו וילדיו מזה והאחים מזה, כמו גם אחרים הרוצים נתח מהטרף- כספי הפיצויים בטרם ימות. והחולה מתייסר לא רק ממחלתו אלא מהעובדה שנדמה לו שלא מחלתו מטרידה את הטורפים מבני משפחתו- אלא הכסף. בדומה לקרב ההרואי על חפותו בו ניצח, היה בטוח בתחילה שינצח את הקרב על חייו, ברם הזמן חולף, המחלה מתפשטת וכשהוא מבין שאת הקרב הזה הוא כבר לא יוכל לנצח הוא יוצא בקריאה כנגד אלוהים על חייו הנוראיים. והחולה המיוסר, מתקנא בילדיו הבריאים שזוכים שמבלים ונהנים, כועס עליהם שמעניין אותם רק כספו, לא יכול הימלט מהסחטנים שדורשים ממנו את ליטרת הבשר מהפיצויים שקיבל, עוד מנסה בשארית אמונתו להאמין ברפואה ולבסוף כשמבשרים לו הרופאים שאין תיקווה, לא רוצה להאמין שהוא אכן מסיים את חייו ולבסוף מת מרושש וחסר כל, בתהייה אחרונה: "עמוס ברנס מת!תהיה לוויה יכתבו בעיתונים, אחד יאמר שהיה גיבור אחר שהוא טיפש-אבל ברנס מת!!!"
כך היו, לכל מי שמכיר, חייו ומותו של איוואן איליץ' הנובלה המונמנטלית של טולסטוי וכך גם עמוס ברנס שלא ידע יום מאושר בחייו אפילו לקראת קיצו.